אז לפני ארבעה חודשים עברתי ניתוח הצרת קיבה (מה שנקרא, שרוול). מפתיע אותי קצת שלא הרגשתי צורך לכתוב על זה עד עכשיו. אולי זה חלק מהבשלות של התהליך, שהוא כל כך נכון וטוב שאין אפילו צורך להכריז עליו. אולי אני נהנית מהפתעה של אנשים שפוגשים אותי אחרי הרבה זמן. אולי זה חלק מחוסר הצורך הכללי שלי לכתוב. והנה, פתאום בא.

ירדתי עד כה 17 קילו. בערך אמצע הדרך שאני צריכה לעבור, על פי ההגדרות הרפואיות לפחות. הירידה שלי איטית יחסית למנותחי שרוול, אבל מתמשכת. כל שבוע, עוד קילו, עוד חצי. הקצב הנוכחי לא גבוה ממה שאפשר להוריד בדיאטה מוקפדת, רק שבניגוד לדיאטה, זה כנראה לתמיד. ובתחושה הסובייקטיבית, אני לא מגבילה את עצמי בכמויות משום בחינה. פשוט שבעה ממעט אוכל. השאר כבר קורה מעצמו. עוד שבוע, עוד שבוע, עוד שבוע. עדיין עולה על המשקל בחשדנות, בתחושה שלא ייתכן שהנס הזה יימשך. הוא נמשך.

היום נפגשתי עם אמא שלי לבילוי של קניית נעליים וכוס קפה. היא חנתה לא ממש מתחת לבית שלי, ואני צעדתי לעברה. כשנכנסתי למכונית, היא אמרה שהיום היתה הפעם הראשונה שהסתכלה עליי מרחוק ולרגע לא היתה בטוחה שזאת אני.

במהלך השיחה איתה על כוס קפה, קלטתי פתאום שמבחינות רבות, התחושות שהרגשתי כל החיים ושאני מרגישה עכשיו, אחרי הניתוח, דומות למה שמתארים אנשים שעברו ניתוח לשינוי מין. התחושה שנולדת כלואה בגוף שאינו האני האמיתי שלך - ההרגשה הזאת מלווה אותי כל החיים. הייתי ילדה-נערה-אישה שמנה כמעט כל חיי, מלבד פרצי דיאטה פה ושם שתוצאותיהם הפכו פחות ופחות אפקטיביות עם השנים. המשקל שלי עלה בהתמדה. ובכל השנים הללו, הרגשתי כמו מישהי רזה שכלואה בגוף שמן. מעולם לא הייתי רזה במציאות, ולכן באה לי פתאום ההשוואה. להרגיש כל חייך שאת לא את. מישהי שכלואה בתוך משהו חיצוני ולא רואה אור. תחושת הזרות הזאת אופיינית להרבה אנשים שמנים, כמובן, היא לא משהו שהמצאתי. היא נובעת בחלקה מהשנאה העצמית שהיא פעמים רבות חלק מחוויית היותך אדם שמן - שומן נתפס בחברה שלנו כמשהו שלילי כל כך, שמנגנון הגנה טיפוסי הוא להרחיק את עצמי ולומר זאת לא אני באמת. אבל זה בהחלט לא נכון לגבי כל אדם שמן, ובמקרה שלי זה גם שרד כל השנים ללא קשר למשקל באותו רגע. מבחינת אופי תמיד הרגשתי כמו... ציור אנימה? משהו קטן וחמוד ואנרגטי :-) הדימוי העצמי הזה שרד בעקשנות. המשקל תמיד התנגש איתו, בתפיסה האישית. בשלב מסוים, אחרי כל הניסיונות להבין ולפענח מהיכן זה בא, ומה החלק של המוסכמות החברתיות בזה, ומה החלק הנפשי והאישי, ולמה ומאיפה ואיך, נותרים עם העובדות. כך אני תופסת את עצמי.

ועכשיו, בהתערבות ניתוחית, משהו השתנה. לאט לאט הזרות הזאת שליוותה אותי כל חיי הולכת ומתפוגגת. אני יוצאת אל האור. זאת חוויה מוזרה, מאוד חזקה רגשית כמובן, קצת מפחידה. אבל יותר מכל, פלאית.

הטוב: ראשונה בכתבת המתרגמים של טיים אאוט לכבוד שבוע הספר. יצא מצוין, לא קיצצו הרבה ממה שאמרתי, אפילו מהתמונה אני מרוצה (!)

הרע: בשל תקלה טכנית "קלה", נשמטו השמות של ארבעה מאיתנו... בשבוע הבא התנצלות ופרסום התמונות והשמות

הנחמה: לפחות אני אלמונית לצד נילי מירסקי

המהדורה הדיגיטלית, עמ' 39 (מחר, יום חמישי, בחנויות)

http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_345.asp

התגלגל לידיי תוסף סופר שימושי לפיירפוקס, ומרוב התלהבות אני אפילו חורגת משנת החורף הארוכה של הבלוג. אז ככה (בתקווה שאני לא האחרונה לשמוע עליו ושלא אספוג צחוק ולגלוגים).

נכון יש בפיירפוקס תיבת חיפוש, שאפשר להוסיף לה מנועי חיפוש שונים? (כדי לחפש ממנה ישירות בלי ללכת לדפי האתרים השונים ולבצע את החיפוש משם)

לתומי חשבתי שאנחנו מוגבלים למנועי חיפוש שמישהו בנה עבורם אפשרות הוספה לרשימה. אפשר להוסיף לשם המון מנועי חיפוש שימושיים (imdb, ebay, youTube ועוד בנוסף לחיפושים של גוגל, ויקיפדיה וכאלה) וזה מצוין. אבל בנוסף, לכל אחד יש חיפושים שהוא מבצע הרבה ואף אחד לא הכין עבורם אפשרות הוספה (נכון בעיקר לחיפושים בעברית).

אהא! אז מתקינים את התוסף הנחמד הבא, ומאותו רגע אפשר להוסיף כל תיבת חיפוש מכל אתר כך שתופיע ברשימת מנועי החיפוש. עובד כמו קסם. תוך חמש דקות הוספתי לי אתרי חיפוש ישראלים שימושיים כגון אינפו-מד, תרגומון, החיפוש מהאתר של האקדמיה העברית, וחיפוש בקטלוגים של בית אריאלה ושל הספרייה הלאומית. אז בסדר, זה בסך הכול חוסך את הצורך לעבור לדף של האתר ומשם לחפש, אבל למי שמבצע חיפושים רבים כחלק מהעבודה, זה בהחלט מועיל.

https://addons.mozilla.org/en-US/firefox/addon/3682

תוכנת אנטי-רוגלות חינמית מצוינת, שניכשה במרץ עשבים שוטים ברשת המחשבים הציבורית בכיתה שבה אני מלמדת. SuperAntiSpyware בעלת השם הכה משובח מצאה דברים ש-Ad-Aware לא מצאה, ואף הצליחה להשמיד ללא זכר זן מטונף במיוחד (pcsod שמשתולל באחרונה כאש בשדה קוצים באינטרנטים הישראלים, מעלה אינספור חלונות מעצבנים, מתחזה בעצמו לאנטי וירוס וכשמחפשים פיתרונות נגדו בגוגל חוטף את הקישורים המתקבלים ומעביר במקום לאתר שלו. איחס).

ידעתם שיש באתר וואלה מילון בבילון בחינם? אז אי אפשר להוסיף לו את המילונים המותאמים אישית שבבבילון, וגם אין את עניין הלחיצה על מילה בדף לחיפוש תוצאותיה במילון (אם כי יש לי הרגשה שיש בטח איזה תוסף שיאפשר לעשות את זה), אבל עדיין, בבילון בחינם:

http://milon.walla.co.il/

כמו כן, כאן אפשר להוסיף את המילון לתיבת מנועי החיפוש של פיירפוקס. עד כמה שהצלחתי לראות לא עובד על חיפושים בעברית, אבל בינינו, רובנו צריכים בעיקר את החיפושים באנגלית. Nifty!

http://mycroft.mozdev.org/download.html?name=%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%94!+%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F&sherlock=yes&opensearch=yes&submitform=Search

פרק ראשון מתוך "סימנטוב", ספרו החדש והמשובח של חברי הטוב אסף אשרי, שיצא ממש ממש עכשיו בהוצאת זמורה ביתן.

בימים אלה מתנהלת תביעה ייצוגית כנגד אתרי המכירות הפומביות האינטרנטיות הגדולים בארץ, בטענה שמשתתפים פיקטיביים מעלים באופן מלאכותי את מחירי המכירה (טענה שנשמעת מבוססת מאוד לכל מי שיצא לו להשתתף במכרז באחד האתרים בארץ, או אפילו לרפרף). כרגע הושלם השלב הראשוני של התביעה, שבמסגרתו אושר צו מניעה לאתרים ולחברות הנתבעים האוסר השמדת ראיות והסתרתן.

התובעים לא נדרשו לפעולת בילוש מתוחכמת אלא רק לעבודה שחורה. הם אספו בשקדנות נתונים של הזוכים במכרזים, והראו כי קיימים דפוסים ברורים של שמות משתמשים קבועים (או דומים זה לזה) שזוכים תוך פרקי זמן קצרים בכמויות גדולות של מוצרים קבועים אצל חברות קבועות ואפילו בשעות קבועות. משעשעת במיוחד אחת הדוגמאות המובאת בכתב התביעה, ובה מוצג אוסף של שמות משתמש שכולם בעלי סיומת 267, שזכו במהלך חודש אחד בעשרות מערכות ישיבה מאותו ספק. הממ.

ואם יורשה לי להציע סיום שונה לסעיף 46 בכתב התביעה: "כל האינדיקציות שהוצגו לעיל מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה:..."

... אתה יכול לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל לא אם אתה ממש מטומטם.

אתר התביעה: http://pumbit.info/
קישור ישיר לכתב התביעה: http://www.fewbytes.com/files/ktav_tvia.PDF
מצאתי דרך - אתר nrg: http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/711/211.html

מבצע "הך בשקית" הוכתר כהצלחה מסחררת, ושקיות הקניות החמודות מהפוסט הקודם חולקו לבעליהן הגאים.

השקיות קלות, חזקות, גדולות וחמדמדות-צבעים. בצורתן המקופלת הן לא קטנטנות (אם מישהו ציפה לפאוץ' בגודל מחדד, אז לא), אבל קטנות מספיק (יותר קטנות מעכבר מחשב, נניח, והן גם מאוד... מעיכוֹת). השתיים שלי התנחלו בתיק באופן קבע (רק נותר להתרגל ולזכור את קיומן ולא לקחת שקיות בחנויות בגדים וכאלה). לקניות של אדם יחיד שתיים מספיקות, לקניות סופרמרקט משפחתיות אני ממליצה על ארבע. אני עומדת להזמין שתיים נוספות שיחכו בבית לקניות גדולות יותר, ויש עוד אנשים שמתכוונים להזמין דרכי (ההורים שלי דורשים עוד, למשל), אז מי שמעונין להצטרף לקנייה מספר שתיים, נא לציין כמות וצבעים. המחיר כולל משלוח הוא עשרים וחמישה שקלים. הנה הצבעים שזמינים כרגע בחנות אי-ביי שממנה אנחנו מזמינים:

http://search.stores.ebay.com/ECLECTIC-TIENDA_chico-bag_W0QQfciZQ2d1QQfclZ4QQfsnZECLECTICQ20TIENDAQQfsooZ1QQfsopZ1QQsaselZ14440561QQsofpZ0

אני מתכננת לקנות לי שניים או שלושה מסלי הקניות החמודים הללו (עשויים מניילון קליל, ומתקפלים לתוך פאוץ' קטנטן שמחובר אליהם כך שאפשר לשים בתיק לשעת הצורך) כדי להפסיק סוף סוף לצרוך שקיות מהסופר. אם מישהו מעוניין להצטרף להזמנה, זה המקום לציין זאת (כולל צבעים מועדפים). המחיר יהיה 6 דולר ליחידה, כולל משלוח.

http://cgi.ebay.com/ws/eBayISAPI.dll?ViewItem&item=360016518411

מדהים באיזו מידה חוש הטעם מושפע מהקשר. כבר כמה זמן שאני מבשלת עם חלב סויה, אבל לפני כמה ימים שתיתי בפעם הראשונה חלב סויה בצורתו הלא מבושלת (חלב זה לא. ובדומה לקמח סויה, הטעם עובר שינוי אדיר בבישול, כך שלמוצר לפני הבישול יש טעם משונה להפליא). משהו בטעם העצי הזכיר לי קנה סוכר שאכלתי לפני הרבה שנים, והקישור הזה שנוצר הפך את חלב הסויה טעים בעיניי. אני משוכנעת שאלמלא הקישור, אם לא הייתי אוכלת בעבר קנה סוכר או שלא הייתי משייכת בין שני הטעמים, לא הייתי מסוגלת לשתות חלב סויה והייתי משוכנעת שזה גועל נפש מרוכז.