שמעי, אחרי שנים על גבי שנים שאמרו לנו שזה ממש לא בסדר (ותחשבי בעצמך כמה עילג זה נשמע לך), הייתי רוצה נימוק קצת יותר טוב לכך שזה כן בסדר מאשר "זה הופיע ככה בתנ"ך, אותו גוף טקסט שחוקי השפה בו כל כך מסודרים ואחידים, כידוע, וגם תואמים להפליא את השפה המודרנית, וחוץ מזה גם ילדים ברחוב מדברים ככה".
כנ"ל לגבי "יכל" הנתעב. לכל הפחות, קצת כבוד להיסטוריה של השפה העברית המודרנית, ההיסטוריה שיצרה בה קומץ פעלים יוצאי דופן, ואולי יש מקום לשמר אותם, כמו בכל שפה שמכבדת את עצמה.
אגב, מה שמטריד אותי עוד יותר זה שנראה שהאקדמיה פועלת על פי שתי מגמות סותרות: האחת, להביא את השפה להאחדה ופישוט מקסימליים של הכללים (מה שככל הנראה עמד מאחורי הכשרת "יכל", ועוד כמה כללים אחרים שנדבקו אלינו כספחת בשנים האחרונות), והאחרת - והסותרת - לאשר בשפה כל אזכור נידח שהופיע בתנ"ך, מה שמוביל לאובדן ההאחדה, כי זה מוסיף עוד ועוד צורות ניקוד/איות/הגייה "תקניות" לאותה מילה ומסבך עלינו את חיינו. זו לא בושה לומר "זה הופיע ככה בתנ"ך, אבל זה לא ככה בעברית המודרנית". יש גם דברים שהופיעו אצל שייקספיר, או אצל צ'וסר, אבל הם לא ככה באנגלית המודרנית. גם לנו מותר.
אני יכולה רק לקוות של"חיכֵיתי" יקרה מה שקרה ל"יכל" - אולי האקדמיה הכשירה את השרץ, אבל אף אחד שמכבד את עצמו לא באמת רוצה לאכול אותו.